<h1>פי' הרשב"ץ — ברכות</h1>
<h2>דף כו:</h2>
(שבת ט' ב') אמר זעירי הני חברין בבלאי (וכו') למ"ד, בפרקין (ברכות כ"ז ב'). תפלת ערבית רשות כיון דשרא המייניה לא מטריחינן ליה, להפסיק אלא יגמור ואח"כ יתפלל. ולמ"ד חובה מטריחינן ליה, פירוש בתמיהה. והא תפלת המנחה דחובה היא ותנן אם התחילו אין מפסיקין וא"ר חנינא משיתיר חגורו, התם לא שכיח שכרות, אין דרך להשתכר מבעוד יום לפיכך יגמור ויתפלל. הכא שכיחא שכרות, שהן עשויין להשתכר בסעודתן ולמ"ד חובה מפסיקין ליה דודאי יבא לידי פשיעה שלא יתפלל. א"נ במנחה כיון דקביע ליה זמן מירתת ולא אתי למפשע, שמתירא שמא יעבור הזמן ולא אתי לאשתכורי אבל בתפלת ערבית שזמנה כל הלילה לא ישים אל לבו וימשך אחר שולחנו או ישתכר לפיכך מחייבין ליה לאפסוקי למאן דס"ל דתפלת ערבית חובה. וקשיא לי דאלו הכא אמרינן דבמנחה לא שכיחא שכרות ואלו בגמרא תענית בפ' בשלשה פרקים אמרינן דבמנחה לא פרסי כהני ידיהו משום דבמנחה שכיחא שכרות. וניחא לי דכי אמרינן התם דבמנחה שכיחא שכרות היינו שתיית רביעית יין הפוסל לנשיאות כפים, והכא הכי אמרי דלא שכיחי אינשי לאימשוכי בסעודתיהו ולמשוך ביין את בשרם כדי להתבטל מתפלה אלא בלילה. ויש בתלמוד כמה לשונות שנאמרין במקומות מתחלפים במשמעותן, כגון הא דאמרינן ביבמות (י"ז ב' וש"נ) יבום בנחלה תלא רחמנא, כלומר דבעינן אחים מן האב שהן מיוחדין בנחלה, ובמקום אחר (שם מ' א') אמרו אטו יבום בנחלה תלא רחמנא, ורוצה לומר דבין יש שם נכסים בין אין שם נכסים יש יבום, והרי זה הלשון נאמר בהתחלפות וכן יש אחרים. וכתב הרי"ף ז"ל והאידנא נהוג בתפילת ערבית מנהג חובה ואע"ג דשרא המייניה מטריחינן ליה. וכתב הרשב"א ז"ל דדוקא שרא המייניה אבל התחילו לאכול ממש אינו מפסיק אע"ג דשוויוה חובה, מיהו לק"ש שהיא מדאורייתא [מפסיקין] כדכתיבנא במתניתין. וכתב ז"ל בשם רבו הרב ר' יונה ז"ל דעביד הכי קורא אותה בלא ברכותיה ואח"כ גומר סעודתו וקורא אותה בברכותיה ומתפלל.
